ידע אנלוגי בעולם דיגיטלי

העולם משתנה במהירות, האמצעים העומדים לרשות התלמידים שלנו שונים בצורה מהותית מאלו שעמדו לרשותנו: כל פיסת ידע ניתן להשיג בהינף אצבע, אמצעי ההמחשה מתקדמים, וקורסי עילית זמינים ברשת האינטרנט. בתחום החינוך עלינו לעשות שינויים מהירים, לחדש ולהתקדם כדי שילדינו לא ישארו מאחור - עלינו להתאים את את הההוראה בכיתות לרוח הזמן: להפסיק להתמקד בשינון עובדות יבשות ולהדגיש פיתוח מיומנויות גבוהות כגון יצירתיות, פתרון בעיות מורכבות, וחשיבה ביקורתית. אלו הן המיומנויות החשובות להצלחה, והן הופכות חשובות יותר מרגע לרגע. 

אז זהו, שלא בדיוק. הטיעונים הללו נשמעים הגיוניים, מבוססים ומפתים, אבל הם טומנים בחובם הנחות מוטעות, שהתלמידים שלנו עלולים לשלם עליהן ביוקר.
הטענה הבעייתית ביותר היא שעלינו להפחית בהוראה של ידע ולהעדיף במקומה פיתוח מיומנויות חשיבה גבוהות ויצירתיות. הטענה הזאת מוטעית משום שאין כאן עניין של בחירה: יכולות חשיבה גבוהות ויצירתיות מתבססות על ידע רחב ועמוק. הידע וההבנה קודמים ליכולות מורכבות כמו חשיבה ביקורתית, ויצירתיות, ולכן צריך להשקיע בשניהם ובסדר הנכון.  חשיבה ביקורתית איננה  יכולת גנרית שניתן לרכוש וליישם על כל תחום תוכן, היא צומחת מתוך הידע בתחום ומתבססת עליו.

חשוב להבהיר לעצמנו שהעובדה שהמידע קיים היום בשפע וזמין לא מעידה על כך שידע קיים במוחם של הלומדים. נכון, העולם משתנה במהירות והוא לא דומה למה שהיה לפני 30 שנה - אבל המוח שלנו עדיין עובד באותה הדרך. העובדה שהדרישות השתנו לא משנה את העקרונות שעומדים בבסיס תהליך הלמידה שלנו. ולכן כדי להשיג את המטרות עלינו להכיר את העקרונות: חשוב להבין את תהליך הלמידה, ולהבין שיש שלבים שאי אפשר לדלג עליהם. 

העיקרון הראשון הוא שידע חדש נרכש תמיד על בסיס ידע קיים, ולפיכך הידע הקיים והיכולת להשתמש בו משפיעים באופן קריטי על היכולת ללמוד ידע חדש. אם הידע הקיים הוא עשיר ומקושר, מתורגל היטב וקל לשליפה - הלומד יכול לקשור אליו ידע חדש בקלות יחסית.

 
העיקרון השני הוא שהקישור בין החדש והקיים חייב להיות משמעותי עבור הלומדים - כלומר שהלומדים יכולים להסביר מושג חדש באמצעות מושגים שהם כבר מכירים היטב. בתחילת החיים אנו רוכשים ידע המבוסס על חוויות מוחשיות. עם הזמן, אנחנו רוכשים עוד ועוד ידע ועוד ניסיון בשימוש בו. כשהרשת שבנינו מורכבת, ענפה ומתורגלת היטב - אנו מסוגלים ללמוד בקלות רבה יותר, להבין מושגים מופשטים לעומק, ולהשתמש בידע בדרכים חדשות ויצירתיות. 

אני מוצאת שהאנולגיה של בניית פירמידות עוזרת להפוך את הנקודה הזאת למוחשית. כל פיסת ידע חדש (משולש קטן באיור) נסמכת על אלו שבאו לפניה, המיקום המדוייק שלה הופך את המבנה למאורגן ומשמעותי (אנחנו יוצרים משולשים חדשים, מורכבים יותר). אם אנחנו בונים כל הזמן פירמידות של ידע, הרי ככל שהבסיס רחב יותר, אפשר לבנות יותר גבוה וליצור יותר קישורים מעניינים ויצירתיים.

בניית פירמידות כאנלוגיה לבניית גוף ידע: כמות הידע הקודם (אפור) משפיעה על היכולת ללמוד ידע חדש (כתום) ולארגן אותו בצורה יצירתית. פאנל עליון: בהעדר ידע קיים, מבוסס ומקושר היטב, אי אפשר להשתמש בידע החדש באופן משמעותי ויצירתי. פאנל תחתון: כאשר קיים בסיס איתן בתחומים שונים, ניתן לחבר ביניהם באמצעות ידע חדש בצורה חדשה ויצירתית.

פעולות מורכבות כמו חשיבה יצירתית ופתרון בעיות נמצאות בראש הפירמידה ומבוססות על כמות הידע הקודם ובעיקר על איכותו. לא ניתן להגיע אליהן במנותק מעולם תוכן מגוון ומשמעותי בתחום מסויים או במספר תחומים. האנשים היצירתיים שאנחנו מכירים הם מומחים בתחומם והיכולות שלהם נשנענות על שנים של למידה מאומצת, תרגול ויישום, ניסיון חוזר בהתמודדות עם בעיות ומציאת פתרונות. מרבית המחקרים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מעידים על כך שיכולות כגון חשיבה יצירתית וביקורתית הן ספציפיות לתחום ידע מסויים, ואינן מועברות בצורה אוטומטית מתחום לתחום.

אז מדוע בכל זאת רווחת האמירה שאין היום עוד צורך ללמד ילדים עובדות, וצריך להתמקד בפיתוח מיומנויות חשובות, מיומניות המאה ה- 21? הרי זה כמו לומר שצריך לבנות רק את ראש הפרמידה בלי לבנות את הבסיס?  יש לכך מספר סיבות:

1. ראשית זהו רעיון קוסם ומפתה משום שהוא מתבסס על שתי עובדות נכונות ומשמעותיות בחיינו: המידע היום באמת נגיש הרבה יותר מבעבר, ומיומנויות גבוהות כמו יצירתיות אכן חשובות מאוד. אבל - עצם המצאות המידע בעולם לא יכולה להוות בסיס למיומנויות גבוהות, שכן אלו מבוססות על ידע ותהליכי החשיבה במוחם של הלומדים. 

2.  קל להתבלבל בין המטרה ובין הדרך אליה -  המטרה היא לטפח לומדים שיהיו בעלי יכולות גבוהות, ויסתדרו בעולם שמשתנה במהירות. על מנת להשיג את המטרה הזאת עלינו לעזור לתלמידים לצעוד בדרך אליה ולא לנסות "להצניח" עליהם יכולות גבוהות כבמטה קסם. הדרך הזאת כוללת שימוש בשיטות למידה יעילות המתבססות על העקרונות הידועים שבסיס תהליכי למידה.

3. אנחנו רואים מה קורה כאשר לא משקיעים בפיתוח חשיבה מורכבת ויצירתיות ולכן רוצים להדגיש את מה שחשוב באמת. אבל חשוב למצוא איזון ולא לנוע כבתנועת מטוטלת מקיצון אחד (שינון ידע בלבד) לקיצון אחר (יצירתיות וחשיבה ביקורתית בלבד). נדרשת מאיתנו חשיבה מעמיקה וביקורתית כדי למצוא את האיזון הנכון: העובדה שלמידה המתאפיינת בשינון ידע בלבד מייצרת ידע שטוח ולא מספיק שימושי, אינה מעידה על כך ששהידע הבסיסי הזה אינו נחוץ כבסיס לפיתוח יכולות גבוהות. 

להרחבה: 

מקור מצויין בעברית להבנת  העקרונות שבבסיס דרכי הלמידה שלנו והדרכים שבהן הם משפיעים על למידה והוראה בכיתות הוא ספרו של הפסיכולוג הקוגניטיבי פרופסור דניאל ולינגהם: "למה תלמידים לא אוהבים את בית הספר?" ואיך אפשר לגרום להם לאהוב אותו, פרקים 2-3 נוגעים לעקרונות שנזכרו לעיל, אבל הספר כולו שווה קריאה - ניתן למצוא אותו במלואו באתר של מכון ברנקו וייס 

Willingham, DT. Why don't students like school?: A cognitive scientist answers questions about how the mind works and what it means for the classroom. John Wiley & Sons, 2009

בקרב החוקרים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ומדעי המוח הקוגניטיביים קיימת הסכמה גורפת על בסיס מחקרים רבים כי הידע הקודם הכרחי ליצירת ידע חדש: הוא תורם לתהליכי הקידוד, הגיבוש והשליפה של הזיכרון ארוך הטווח. המאמר המדעי הזה למשל מספק סקירה בהירה על הממצאים בנושא ומספק תובנות שניתן ליישם בהוראה:
1) חשוב לתמוך בתהליך שליפת הידע הקודם וחיבורו לידע החדש, התהליך קשה יותר עבור תלמידים צעירים, ומשתפר בהמשך החיים, אם בשל רכישת הניסיון או בשל התפתחות התקשורת בין אזורי המוח. נדרשות הבניית הידע ותמיכה משמעותית מצד המורים כדי להבטיח למידה יעילה ומשמעותית.
2) חשוב להסביר את חשיבות השינה ותרומתה לתהליך גיבוש הזיכרון - שוב הדבר נכון עבור כלל הלומדים אך שבעתיים עבור לומדים צעירים.

Shing YL & Brod G. Effect of prior knowledge on memory: implications for education. Mind, Brain and Education (2016).

המאמר הזה מתייחס לאכזבה מרפורמות חינוכיות בארצות הברית שהדגישו למידת מיומנויות על פני למידת ידע מסודרת והדרגתית וכן שימוש באמצעים טכנולוגיים כפתרון גורף. התוצאות הבלתי מספקות הביאו לטענות כנגד איכות המורים. פרופ' הירש, כותב המאמר, מסביר מדוע הבעיה היא בדרך ההוראה שנכפתה על המורים באמצעות מדיניות בלתי מבוססת ולא במורים עצמם. לטענתו: הוראה אשר לא מתבססת על בניה מסודרת של ידע שמהווה בסיס ללמידה בשנים הבאות לא יכולה להניב תוצאות בתחום מיומנויות החשיבה המתקדמות.

Hirsch ED Jr., In Defence of Educators, the problem of Idea Quality, not "Teacher Quality", American Educator (2016-2017)