אפקט הריווח או The Spacing Effect מתאר את התופעה שבה חזרות למידה מרווחות בזמן תורמות ללמידה יעילה הרבה יותר מחזרות באותו משך אך ללא מרווחים.
האפקט התגלה לראשונה על ידי הרמן אבינגהאוס (Ebbinghaus) כבר לפני מאה ושלושים שנה. מאז מאות ניסויים שבו והוכיחו את אותו הממצא בבעלי חיים שונים ובבני אדם, במטלות למידה מגוונות וכן - בסקאלות שונות של זמן: משניות, דקות ושעות דרך ימים ושבועות ועד לחודשים ושנים.
הבנת התופעה הזאת יכולה להשפיע על האופן שבו נתכנן את לוח הזמנים של הלמידה, כך שיכלול חזרות מרווחות על אותו החומר. השאיפה ליישום מעלה שאלות רבות: מדוע התופעה מתרחשת וכיצד ניתן לוודא שמפיקים ממנה את המירב? כמה זמן כדאי ללמוד וכמה לנוח? מה ההבדל בין הפסקות של שניות ודקות בתוך מקטע למידה רצוף לבין הפסקה של מספר ימים או שבועות בין מקטעי למידה שונים? האם המרווחים יעילים באותה מידה לכל סוגי הלמידה? (למשל: ללמוד לנגן, לשחק כדורגל, ללמוד ספרות או פיסיקה). לחלק מהשאלות הללו יש תשובות טובות שאנסה לסקור כאן, על חלקן ננסה לענות בעתיד, ותשובות רבות נוספות יתווספו למאגר אם עוד ועוד מורים יתנסו ביישום בכיתות הלימוד שלהם.
מדוע אפקט הריווח עובד?
יש כמה הסברים אפשריים:
1- מאפשר את תהליך גיבוש הזיכרון: מיד בסיום הלמידה, שבמהלכו תאי העצב שבמוח פעילים, מתחיל תהליך הגיבוש (consolidation) אשר בו נוצרים קשרים חדשים ומתחזקים קשרים חלשים. התהליך הזה חיוני ליצירת ייצוגים במוח שמשמרים את מה שלמדנו ומאפשרים לנו להשתמש בו בעתיד. התהליך הזה דורש מהמוח משאבים של חומר ביולוגי, אנרגיה וזמן. מחקרים רבים בבעלי חיים ובבני אדם מוכיחים שהפרעה לתהליך הגיבוש פוגשת בעתיד הזיכרון. כאשר אנחנו נחים, מיד לאחר למידה, אנחנו מאפשרים למוח לעשות את פעולתו הטבעית והרצויה. אם אנחנו מפעילים את אותם התאים שוב, לצורך חזרת למידה נוספת, אנחנו בעצם גוזלים את המשאבים הנדרשים לתהליך הגיבוש.
המנוחה האולטימטיבית היא כמובן השינה (אפילו שנ"צ), אך גם מנוחה או עיסוק בפעילות שונה במהותה (למשל ספורטיבית, מוסיקלית, אומנותית) יכולות להוות תחליפים מצויינים ומעשיים יותר.
2. הריווח מעודד שליפה מאומצת: ככל שחולף הזמן הזיכרון דועך ואנחנו נדרשים להתאמץ יותר על מנת לשחזר את המידע. המאמץ שאנו משקיעים בהפעלת הרשתות המוחיות לצורך השליפה הוא בעצמו מתכון מנצח לחיזוק הזיכרון. אימון בשליפה הוא אסטרטגית למידה מנצחת עם יתרונות מוכחים שבאים לידי ביטוי בעיקר בטווח הארוך! (קראו עוד על חשיבות השליפה ללמידה)
3. הריווח מעודד חזרות בהקשרים מגוונים: כשעובר זמן בין חזרות למידה, משתנה גם ההקשר. הקשר הוא המצב הגופני והסביבתי אשר מהווה רקע ללמידה: השעה ביום, העונה בשנה, המצב הגופני והנפשי, המיקום הפיזי וכמובן גם דרך הלמידה, התוכן הרלוונטי וסוג המטלה. כשחזרות הלמידה מרווחות בזמן עולה הסיכוי שגם הקשר הלמידה ישתנה. למידה במגוון הקשרים מחזקת את הקשר של הידע הנלמד למגוון גדול יותר של ייצוגים אחרים ומעלה את הסיכוי שניתן יהיה להשתמש במידע בעתיד.
4. הריווח מעודד שימוש באסטרטגיות זיכרון: בדומה לסעיף 2, בשל הזמן שעובר הזיכרון דועך וקשה יותר לשחזר אותו, הדבר מעודד שימוש באסטרטגיות לשליפת הזיכרון במהלך הניסיון להזכר. בנוסף התמודדות עם מצבים מאתגרים כאלו מעודדת פיתוח מודעות לתרומה של עזרי הזיכרון וניסיון פעיל לפתח אותם.
יתכן שכל ההסברים נכונים ובאים לידי ביטוי במידה שונה בסוגים שונים של למידה, בהקשרים שונים ובסדרי גודל שונים של זמן. מחקר עתידי יוכל לתת לנו תשובות מדוייקות יותר.
אך גם כעת ההסברים הללו מאפשרים לנו להבין את הגורמים החשובים בתכנון לוחות הזמנים של הלמידה, והתובנה המרכזית היא שהזמן שעובר מקשה עלינו, מחייב אותנו להתאמץ, והמאמץ שאנו משקיעים מועיל לנו בטווח הארוך.
מהו המרווח האופטימלי?
בהתבסס על ההסברים שלעיל, מהו לדעתכם המרווח האופטימלי? כמה זמן הייתם מחכים בין חזרות למידה על מנת להפיק את המיטב מהתופעות שהוצגו כאן? שניות? דקות? ימים? שבועות?
מחקרים מצאו שריווח עובד בכל סקאלות הזמן: כלומר אפילו מרווח של כמה שניות עדיף על למידה רצופה ללא מרווחים כלל. אך חשוב לשאול: מתי ניכרת השפעת המרווחים? וכאן יש תשובה מעניינת שעולה מניתוח של עשרות מחקרים: אורך המרווח בין החזרות משפיע על המועד שבו ביצועי הזיכרון יהיו מיטביים!
לכן ככל שהמרווח (X) גדול יותר, כך הזמן המיטבי עד לשליפה (Y) יהיה ארוך יותר, וכלל האצבע אומר שהמרווח האופטימלי עומד על כ- 10 עד 20 אחוזים מהזמן עד השליפה. כלומר, מרווח של כמה דקות יהיה יעיל לכמה שעות, מרווח של ימים יהיה יעיל לשבועות ומרווח של שבועות או חודשים יהיה יעיל לכמה שנים.
הממצאים הללו תואמים את ההסברים 2-4 שנזכרו לעיל: ככל שעובר הזמן הזיכרון דועך, קשה יותר לשלוף אותו והמאמץ הכרוך בשליפה בהקשרים מרובים והניסיונות לפתח אסטרטגיות יעילות תורמים בסופו של דבר לחיזוק הזיכרון.
הסבר מספר 1 לעיל מתמקד בתמיכה בתהליך הגיבוש במוח, והוא יכול לעלות בקנה אחד עם מרווחים קטנים יותר, אפילו של דקות. ממצאי ממחקר בתאי-עצב מוכיחים כי התהליכים שמתרחשים דקות לאחר פעולה אינטנסיבית של התאים, חיוניים ליצירת הקשרים ביניהם. הפעלה חוזרת של התאים במהלך חזרה נוספת עלולה לפגוע בתהליך הגיבוש של הקשרים החדשים. זהו כיוון שיכול להשפיע על האופן בו אנחנו עושים חזרות על אותו חומר במהלך שיעור אחד, או את הדרך לבנות לוח זמנים ללמידה עצמית. מחקר אחד שבוצע בבי"ס באנגליה מצא יתרון ללמידה שבה עושים שלוש חזרות במהלך שיעור אחד, עם הפסקות בנות 10 דקות בין החלקים. שיטת למידה אחרת נקראת Interleaved Practice, או למידה מסורגת, אשר בה לומדים או מתרגלים נושאים שונים לסירוגין (הנה דוגמה עם הסברים מתחום המתממטיקה), ויש מחקרים המוכיחים את יעילותה. היא נשענת על אותם עקרונות של ריווח ואימון שליפה מאומץ שהזכרנו כאן.
לסיכום, מנוחות והפסקות בין חזרות למידה הן חיוניות ותורמות משמעותית לעמידות הזיכרון לאורך זמן. כדאי לחשוב על תכנון הפסקות בין חזרות למידה גם בתוך שיעור אחד אך בעיקר בין שיעורים. השאיפה היא לייצר (בסופן של דבר) הפסקות ארוכות ככל שניתן כדי להבטיח זיכרון שישמש את הלומדים לאורך חייהם.
במהלך הוראה הנמשך מספר שבועות, כדאי להתחיל עם מרווחים של יומיים-שלושה ולהמשיך במרווחים גדולים יותר (שבוע עד מספר שבועות). בכל תכנון של מבחן או בוחן כדאי תמיד לכלול חומרים מוקדמים יותר ולהקדיש לכך כ- 20% מהשאלות לפחות.
מחקרים מצאו שריווח עובד בכל סקאלות הזמן: כלומר אפילו מרווח של כמה שניות עדיף על למידה רצופה ללא מרווחים כלל. אך חשוב לשאול: מתי ניכרת השפעת המרווחים? וכאן יש תשובה מעניינת שעולה מניתוח של עשרות מחקרים: אורך המרווח בין החזרות משפיע על המועד שבו ביצועי הזיכרון יהיו מיטביים!
לכן ככל שהמרווח (X) גדול יותר, כך הזמן המיטבי עד לשליפה (Y) יהיה ארוך יותר, וכלל האצבע אומר שהמרווח האופטימלי עומד על כ- 10 עד 20 אחוזים מהזמן עד השליפה. כלומר, מרווח של כמה דקות יהיה יעיל לכמה שעות, מרווח של ימים יהיה יעיל לשבועות ומרווח של שבועות או חודשים יהיה יעיל לכמה שנים.
הממצאים הללו תואמים את ההסברים 2-4 שנזכרו לעיל: ככל שעובר הזמן הזיכרון דועך, קשה יותר לשלוף אותו והמאמץ הכרוך בשליפה בהקשרים מרובים והניסיונות לפתח אסטרטגיות יעילות תורמים בסופו של דבר לחיזוק הזיכרון.
הסבר מספר 1 לעיל מתמקד בתמיכה בתהליך הגיבוש במוח, והוא יכול לעלות בקנה אחד עם מרווחים קטנים יותר, אפילו של דקות. ממצאי ממחקר בתאי-עצב מוכיחים כי התהליכים שמתרחשים דקות לאחר פעולה אינטנסיבית של התאים, חיוניים ליצירת הקשרים ביניהם. הפעלה חוזרת של התאים במהלך חזרה נוספת עלולה לפגוע בתהליך הגיבוש של הקשרים החדשים. זהו כיוון שיכול להשפיע על האופן בו אנחנו עושים חזרות על אותו חומר במהלך שיעור אחד, או את הדרך לבנות לוח זמנים ללמידה עצמית. מחקר אחד שבוצע בבי"ס באנגליה מצא יתרון ללמידה שבה עושים שלוש חזרות במהלך שיעור אחד, עם הפסקות בנות 10 דקות בין החלקים. שיטת למידה אחרת נקראת Interleaved Practice, או למידה מסורגת, אשר בה לומדים או מתרגלים נושאים שונים לסירוגין (הנה דוגמה עם הסברים מתחום המתממטיקה), ויש מחקרים המוכיחים את יעילותה. היא נשענת על אותם עקרונות של ריווח ואימון שליפה מאומץ שהזכרנו כאן.
לסיכום, מנוחות והפסקות בין חזרות למידה הן חיוניות ותורמות משמעותית לעמידות הזיכרון לאורך זמן. כדאי לחשוב על תכנון הפסקות בין חזרות למידה גם בתוך שיעור אחד אך בעיקר בין שיעורים. השאיפה היא לייצר (בסופן של דבר) הפסקות ארוכות ככל שניתן כדי להבטיח זיכרון שישמש את הלומדים לאורך חייהם.
במהלך הוראה הנמשך מספר שבועות, כדאי להתחיל עם מרווחים של יומיים-שלושה ולהמשיך במרווחים גדולים יותר (שבוע עד מספר שבועות). בכל תכנון של מבחן או בוחן כדאי תמיד לכלול חומרים מוקדמים יותר ולהקדיש לכך כ- 20% מהשאלות לפחות.
לקראת יישום
עיקרון הריווח הוא פשוט והרווח שבצידו הוא משמעותי , מאות מחקרים הוכיחו זאת ואיi על כך מחלוקת. יחד עם זאת, היישום לא נפוץ כפי שניתן היה לצפות. מהם אם כן המחסומים לקראת יישום? וכיצד ניתן להתגבר עליהם?1. נדרש תכנון מראש - בכדי ללמד בצורה מרווחת, צריך לתכנן מראש ולא לחכות לרגע האחרון. אם אתם בכובע תלמידים ולומדים למבחן (שאת החומר שהוא כולל את מעוניינים לזכור גם לאחריו), כדאי לחזור על החומר לאורך זמן ובמרווחים של כמה ימים לפחות ולוותר על שיטת ה"חרישה" יום-יומיים לפני המבחן (וראו סעיף 2). אם אתם מורים שמלמדים לאורך מספר שבועות, כדאי לחשוב כיצד לחלק את השיעור למקטעים של חזרות על ידע קודם: לא רק מהשיעור האחרון, אלא גם שבועות וחודשים אחורנית (כאן תמצאו דוגמה לתכנון שיעורים של מורה למתמטיקה לפי העקרון הזה). חשוב מאוד שגם הבחנים והמבחנים יענו על אותו עיקרון.
2. הלומדים לא מרגישים שזה עובד - בדומה לתרגול באמצעות שליפה (עליו נכתב בפוסט הזה) גם במקרה של תרגול מרווח יש השפעות הפוכות לאסטרטגיות למידה שונות: תרגול עמוס ללא מרווחים דוקא יעיל למדי בטווח הקצר, ואילו היעילות של תרגול מרווח ניכרת בטווח הארוך! זה אומר שאת פירות הלמידה המרווחת לא נראה בטווח המיידי, אלא רק כעבור ימים או שבועות...! זה שיקול שיש לו השלכות על תכנון המבחנים והמסר שהם מעבירים וכן על תפקידם של המורים להקנות לתלמידים אסטרגיות יעילות, אף על פי שהם לא מרגישות יעילות בשלב הראשון.
3. ומה אם כבר לא יודעים את התשובה?!? השאיפה למרווחים ארוכים ככל האפשר עלולה להעמיד את הלומדים במצב שבו הם לא מצליחים להזכר במידע המבוקש. זה מצב שלעיתים קשה להתמודד איתו והוא עלול להוריד את המוטיבציה להמשיך לרווח. צריך לזכור שהניסיון להזכר הוא בסיס מצויין ללמידה מחודשת (גם כשאינו מוצלח), וכי הלמידה המחודשת לרוב מהירה וקלה הרבה יותר. בשל התסכול האפשרי בקרב התלמידים, למורים יש תפקיד חשוב ומרכזי בבניית סביבת למידה שמאפשרת שליפה לא מוצלחת, מכירה בערכה וכן בערכה הרב של הלמידה המחודשת. באמצעות התמדה ניתן להפוך את הניסיונות לחלק משגרה ברוכה.
גם בנושא הריווח, כמו בתרגול באמצעות שליפה, יש קושי מובנה בתרגול היעיל ומחסור בחיזוקים מידיים. שני הנתונים הללו מקשים על חלק מהתלמידים לבחור בשיטות אלו באופן אינטואיטיבי. לכן יש תפקיד חשוב למורים בהקנייה שמדגישה חזרות מרווחות, במתן דגש רב על חזרות במהלך השיעורים, בעזרה בתכנון ובנייה של חומרים ללמידה עצמאית המתאימים לגיל התלמידים ויכולתם. יש השפעה עצומה לדרך שבה נתכנן את החזרות על חומר קודם בזמן השיעורים כמו גם את מטלות הביצוע ומטלות ההערכה. תרגול יומיומי בסביבה בטוחה, ותיעוד של התוצאות יעזור לכלל התלמידים להצליח יותר, להיות בטוחים יותר בעצמם ולהתמקצע בשיטות למידה יעילות שישמשו אותם רבות בעתיד.
לקריאה נוספת והרחבה
סרטון מצויין וקצר (8 דקות) על רעיון הלמידה המרווחת שכולל רעיון יישים ללמידה עצמאית באמצעות כרטיסיות - יכול להיות משאב לתלמידים ואולי אף בסיס לשיחה בכיתה בנושא.באתר The Learning Scientists ניתן למצוא פרסומי בלוגים אודות אפקט הריווח וכן פוסטר בנושא שניתן להוריד ולתלות בכיתה (אמנם באנגלית, אבל קצר ופשוט).
במאמר מעניין שמעובד מתוך מאמר מדעי, מספר חוקרים מובילים בתחום הקוגניציה סוקרים שורה של אסטרטגיות למידה, מדרגים אותן לפי מידת היעילות המוכחת שלהן - אפקט הריווח נמצא בראש יחד עם תרגול השליפה.
את רעיון המרווחים ניתן לאמץ בשילוב עם אסטרטגיות למידה יעילות אחרות. כמובן שנשאף תמיד שהלמידה בפרק הזמן המוקצה לה תהיה היעילה ביותר האפשרית ושכל חזרה תהיה אפקטיבית ככל הניתן. מרווחי הזמנים רק יתרמו לביסוס התוכן במאגרי הזיכרון לטווח הארוך. הרעיון מעלה אפשרויות לתכנון של מערכי הוראה יצירתיים המאפשרים לקבוצות תלמידים לעבוד בתחנות, כאשר אחת התחנות (לפחות) מוגדרת בהפסקה. בעתיד אתייחס למחקרים ורעיונות נוספים ליישם של רעיון המרווחים בשילוב רעיונות אחרים, ואשמח לשמוע מכם על דרכים שניסיתם בעצמכם, ועל מה שלמדתם מהניסיון:
מה יש לכם לומר?
הערות, שאלות, תוספות, הצעות לשינוי, רעיונות אחרים, יישומים מוצלחים משלכם, תובנות מיישומים מוצלחים פחות- אנא הוסיפו בתגובות. משוכנעת שהתכנים הם פתח לדיון חשוב, שאפשר וכדאי ללמוד מכל דעה ובעיקר מהניסיון של אחרים. אשמח לשנות, להוסיף, ולעדכן בעקבות כל מה שאלמד מכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה