הקשר בין מדע ולמידה
בשנים האחרונות מתחזק הקשר שבין מדענים העוסקים בתחומי הלמידה ובין מורים. מורים מגלים את התובנות שהתגלו במחקר המדעי בתחומי הפסיכולוגיה ומדעי המוח ומנסים לתרגם אותם לפרקטיקות שרלוונטיות לכיתות הלימוד. באותו הזמן, מדענים מבינים את החשיבות של עריכת מחקרים בתוך כיתות לימוד על מנת לבדוק האם הממצאים שלהם רלוונטיים גם עבור תלמידים ומורים. למה אלו חדשות טובות? אנסה להסביר כאן בקצרה איפה הקשר הזה יכול לתרום לעשיה החינוכית.
למה מדע הלמידה?
השיח בתחום החינוך מערב מושגים שונים, שלעיתים פרשנויות שונות מאחוריהן. אתייחס כאן שתי קטגוריות חשובות: מטרות החינוך וגישות ללמידה והוראה:
רבות מדובר במטרות של החינוך במאה ה-21, למשל פיתוח של חשיבה יצירתית, גמישות מחשבה, פתרון בעיות, יכולת לעבוד בצוות כמו גם יכולת ללמידה עצמאית. אלו הן מטרות שמתגלמות באופן שונה בכל תחום, אך לרוב מוסכם על רובנו שאלו הן מטרות ראויות אשר השגתן תאפשר ללומד להשתמש בידע שרכש בדרכים שיביאו לחידוש, תרומה ויצירה.
באותו הזמן אנחנו מדברים על גישות "חדשניות" להוראה ולמידה אשר מבטיחות לנו, לפחות על פניו, משהו שההוראה המסורתית כבר לא מצליחה לספק. רשימה חלקית של המושגים הרווחים היא למידה מבוססת פרוייקטים, למידה היברידית (מרחוק + בכיתה), למידת עמיתים, למידה חוויתית, למידת חקר. המושגים האלו מסתובבים כאן מספיק זמן בשביל שנבין מה שכל מורה מנוסה כבר יודע: אין פתרונות קסם. למידה היא נושא מורכב ואין שיטה אחת שתעבוד תמיד: "כל דבר עובד באיזשהו מקום ושום דבר לא עובד בכל מקום"(1).
ברור שלכל אחת מהשיטות האלו יש קסם משלה ומאפיינים שיכולים להפוך אותה ליעילה, אבל בדרך לשם אנחנו למעשה מניחים הרבה מאוד הנחות לגבי התהליך שיעבור הלומד תוך כדי הלמידה. ההנחות האלו סובבות סביב תהליך הלמידה עצמו והמשתנים שמרכיבים אותו. לכן כל אחת מהגישות הנ"ל תצליח רק במידה ותתן מענה מותאם ויעיל לצרכי הלמידה של הלומדים.
וכאן נכנסים לתמונה מדעי הלמידה ומביאים איתם ממצאים לגבי הדרכים שבהן פועלות המערכות הקוגניטיביות, האחראיות לקשב, תפיסה, למידה וזיכרון, והמערכות הנוספות שקשורות אליהן בקשר הדוק ומשפיעות על רגש ומוטיבציה. הממצאים בתחומים הללו רלוונטים מאוד לצורך קבלת החלטות פדגוגיות מושכלות לגבי כל שיטה, חדשנית או מסורתית. ואף על פי כן לאורך השנים התקיימה הפרדה בין תחומי המחקר והפרקטיקה הללו ומורים לא נחשפו לידע מפסיכולוגיה וממדעי המוח במהלך תהליך ההכשרה שלהם.
ניקח לשם דוגמה למידה מבוססת פרוייקטים (Project Based Learning, PBL). על מנת שלמידה כזאת תהיה אפקטיבית צריך לעזור לתלמידים לבנות בסיס ידע מסויים, לוודא שהפרוייקטים הם מאתגרים מספיק מחד, אך ברי השגה מאידך, שכמות המשימות תואמת את רמת התלמידים, שהשלבים ברורים ומדורגים נכון, שהתלמידים מקבלים מספיק תמיכה ושהם באמת לומדים לעומק ולא עוסקים רק בפרטים השטחיים או התפלים. כל ליקוי בתכנון יביא לכך שהתלמידים אולי יחוו חוויה, אך לא בטוח שהם ילמדו ממנה הרבה או יתקדמו לעבר המטרות החינוכיות שהלמידה נועדה להשיג. אלו גם הסיבות שפרוייקט מסויים יכול להצליח מאוד במקום אחד ולהכשל לגמרי במקום אחר.
הפרוייקט עצמו אינו המפתח להצלחה אלא תהליך הלמידה שמוביל אליו. כך שבכדי להפוך אסטרטגיה למוצלחת עלינו להכיר את התליך הלמידה, את היכולות הקוגניטיביות של הלומדים שלנו, כמו גם את המגבלות של המערכות הקוגניטיביות והרגשיות שבסיס היכולת ללמוד. תובנות מדעי הלמידה מאפשרות למורים לענות על שאלות פדגוגיות בצורה מושכלת שיש לה בסיס מחקרי.
כמו למשל: מה תפקידו של הידע הקודם בלמידה? איך מתמודדים עם תפיסות שגויות? איך נמנעים מעומס גדול שימנע עיבוד מיטבי של הידע החדש? איך מתרגלים ידע שנלמד על מנת שיהפוך לשימושי? לא מדובר ב"מתכונים", אלא בעקרונות שמאפשרים למורים, לבחון האם אסטרטגית הוראה מסויימת מתאימה לתלמידים שלהם, וכיצד להתאימה בצורה מיטבית. לעיתים נגלה שאין הצדקה לבחור באסטרטגיה שנראית חדשנית "על הנייר" אבל לא מתאימה ללומדים, לא יעילה יותר מדרכים אחרות, או דורשת השקעה בלתי פרופורציונלית מצד המורים. חדש הוא לא בהכרח יותר טוב, ועלינו להתמקד קודם כל בעיקר.
מה הופך מסעדה למסעדה טובה?
עיקרון חשוב בהוראה שיש לו גם ביסוס מחקרי, הוא חשיבות השימוש בדוגמאות מוחשיות כדי להדגים ולבסס רעיונות מופשטים. ולכן אסיים בדוגמה מוחשית לאופן שבו מדע הלמידה יכול לעזור להוראה אפקטיבית.
אם עליכם לשפוט איכות של מסעדה- האם מסעדה שבה העיצוב מוקפד, השירות נעים, וכלי האוכל אלגנטיים יכולה להבטיח חווית סעודה טובה אם האוכל אינו טעים? כל האלמנטים שמסביב עשויים לתרום כמובן, אך בשום אופן אינם תחליף לאוכל טעים ואיכותי שהוא לב העניין.
ואם נחזור ללמידה, הרי שבישול אוכל טעים עבור הסועדים, כמוהו כתכנון חוויית למידה יעילה עבור הלומדים. שיטות הוראה, חדשה או מסורתית, תהיה יעילה אך ורק אם אם נתייחס בראש ובראשונה לתהליך הלמידה, ונוודא שהאלמנטים המרכיבים אותו הם לא רק תפאורה, אלא מתוכננים כך שתהיה להם תרומה משמעותית לתהליך הלמידה של הלומדים שלנו.
לסיכום
מומחים בתחומם אינם בהכרח מורים טובים, וזאת משום שהם כבר אינם זוכרים את תהליך הלמידה (Experts' blind-spot), מורים אינם יכולים להיות עיוורים לתהליך הלמידה, ובכך התמחותם. לא מספיק לקבוע מטרות ולבחור את האסטרטגיות, יש הרבה חשיבות לדרך, והדרך הזאת מורכבת מהרבה מאוד אלמנטים. הכרות טובה עם ה"פיצ'רים" וה"באגים" של המערכת הקוגניטיבית מאפשרת למורים להכיר את התהליכים יותר לעומק, להתאים את ההוראה שלהם ולאפשר ליותר תלמידים ללמוד יותר ויותר טוב.
(1) Wiliam, D. (2018). Creating the Schools Our Children Need: Why what We're
Doing Now Won't Help Much (and what We Can Do Instead). Learning
Sciences International.
להרחבה וקריאה נוספת:
מעוניינים לחקור את הנושא יותר לעומק ולהבין מהן השאלות שמדעי הלמידה עוסקים בהם, ממליצה על שני המקורות הבאים בתור התחלה:
Deans of imapct - ארגון אמריקאי ששם לו למטרה לקדם את החינול באצעות שיפור תהליכי הכשרת המורים ברחבי ארצות הברית, תוך הסתמכות על ידע מבוסס. פרסמו חוברת שמאגדת את העקרונות ממדעי הלמידה בצורה קריאה ופשוטה:
20 עקרונות מפסיכולוגיה ליישום בכיתות הלימוד -חוברת בהוצאת האיגוד הפסיכולוגיה האמריקאי (APA) שמתאר בצקרה 20 עקרונות ואת הדרכים ליישמם (קיים להורדה באנגלית, בערבית, ובשפות נוספות):
