רבים מאיתנו העוסקים בהוראה מתלבטים לגבי הגדרת התפקיד של המורה בכיתת הלימוד בעידן הנוכחי, התשובה לשאלה שבכותרת: "תפקיד המורה - הקנייה או הנחייה?" היא שזאת לא השאלה.
השאלה הזאת מעמידה את שתי האפשרויות זו מול זו במטרה להעביר מסר ברור שהנחייה חשובה מהקנייה. ההנגדה הזה אולי מפשטת את המסר, אבל מפספסת את העיקר. והעיקר, לדעתי, הוא שתהליך הלמידה כולל מספר שלבים, ובכולם יש למורה תפקיד. אי אפשר לבחור בין הקנייה והנחייה, שתיהן חשובות, ובסדר הנכון.
מהם השלבים בתהליך הלמידה?
איך רוכשים ידע? נהוג היום לחשוב שהידע נגיש ולכן שלב ההקניעה נחוץ פחות. אך חשוב להבחין כי מה שנפוץ היום הוא המידע ולא הידע. מידע זמין ככל שיהיה לא הופך אוטומטית לידע בראשו של הלומד. כדי שמידע יהפוך לידע שימושי וגמיש צריך ללמוד אותו, והתהליך כולל:
1) רכישת המושגים והעובדות
2) ארגון העובדות במבנה מאורגן שמחבר אותן לידע קודם ומעניק להן משמעות
3) תרגול חוזר של השימוש בידע במצבים שונים כדי להפוך אותו לזמין ובר-שימוש
אפשר לקרוא לשלבים הללו לפי הסדר: רכישה, הבנייה ותרגול, ועבור כל אחד מהם נדרשת הקנייה. לאחר שהשלימו התהליכים האלו, נפתח פתח רחב ללמידה עצמאית, חשיבה ביקורתית, יצירתיות.
כשאנחנו מפחיתים מחשיבות הקניית הידע אנחנו למעשה מדלגים על המאפיין החשוב ביותר של גוף ידע: מדובר במבנה מאורגן, שבו כל מושג חדש מקושר לידע קודם ובא לידי ביטוי בהקשר מסויים. שהרי ידע הוא לא אוסף אקראי של עובדות. ניתן להמחיש את ההבדל הזה באמצעות האיור הבא:
איור: מהו ידע? ידע המאוחסן בזיכרון ארוך הטווח איננו אוסף אקראי של עובדות (כמוצג משמאל), אלא מבנה מאורגן שבו כל יחידה קשורה ליחידות אחרות בקשר משמעותי (כמוצג מימין). מודל הפירמידות מייצג את הרעיון הזה: ניתן לבנות עוד ועוד שכבות של ידע, וגם להתייחס לכל מבנה כאבן בסיס ליצירת מבנים נוספים. ראו עוד על המודל כאן
האם באמת דרושות מורות כדי לרכוש ידע?
אין ספק שלמידה היא תהליך טבעי ושדברים רבים אנו לומדים לבד. יחד עם זאת, הידע אותו תלמידים רוכשים בבית הספר הוא ידע מורכב ומאתגר שמסכם שנים רבות של חשיבה וחקירה אנושית בשלל תחומים. למידה עצמאית מאפס היא למידה הדורשת הרבה ידע וכישורים שלא קיימים לרוב אצל לומדים ולומדות בתחילת הדרך. התרבות האנושית התקדמה בזכות העובדה שאנשים מצאו דרכים יעילות להעביר ידע מורכב מאחד לשני. המציאות הטכנולוגית משנה את האמצעים לעשות את זאת אבל לא את תהליכי הלמידה וההוראה הבסיסיים: עדיין נדרשים הקניית ידע, הבנייה ותרגול ויש דרכים יעילות יותר ויעילות פחות לעשות זאת.
ניקח כאנגלוגיה את היכולת למצוא את הדרך במדבר - חשבו על קבוצת ילדות וילדים היוצאת לטיול במדבר, ועליה להגיע מנקודת המוצא לנקודת היעד במרחק מספר קילומטרים. גם אם נקודת היעד נראית לעין וברורה עדיין יש דרכים טובות יותר וטובות פחות לצעוד בהם. ברוב המוחלט של המקרים נעדיף להצמיד לקבוצה מורת דרך, שכבר מכירה היטב את התוואי, הלכה בו והדריכה בו פעמים רבות כדי שתוליך את הקבוצה כולה בבטחה ובזמן הקצר ביותר בין שתי הנקודות, תוך שהיא מקנה להם ידע אודות מאפיינים של המסלול. האם הייתם נותנים לקבוצה לנסות ללכת לבד? אמנם יתכן שכך אחדים מהם ילמדו יותר על ניווט בשטח, אך באותו הזמן סביר שרובם יטעו, יתעייפו, ואפילו יאבדו את הדרך, וחשוב גם לשאול - מה הם ילמדו מהחוויה? סביר שהרוב לא ילמדו הרבה וגם לא ישמחו לחזור על החוויה, בשל מטען רגשי שנע על הציר בין תיעוב ותסכול. כך גם בלמידה בכיתה, רוב התלמידים ירוויחו מהוראה יעילה של מורה מקצועי\ת, רק בהמשך יבשילו התנאים ללמידה עצמאית.
מה הוא תפקיד המורות והמורים?
נדמה שלכולנו ברור שתפקידם של המורים (בכל תחום ולא רק בבית הספר) משמעותי ביותר ושלמידה עצמאית אין כמוה כלמידה בהנחיה. ברור לנו גם שיש מקום לעדכן ולשדרג את תפקיד המורות בעידן הנוכחי שבו המידע זמין מצד אחד ויש דרישה הולכת וגוברת לפיתוח של מיומנויות גבוהות בתחומים רבים, מצד שני. הבעיה באמירות דיכוטומיות כמו בכותרת היא שהן מציעות שהיום אין כבר צורך בהקניה, ובמקומה, יש צורך בהנחיה של למידה מסדר גבוה, וכאן לדעתי טמונה הבעיה:
תפקיד המורים הוא ללוות את הלומדים בכל אחד משלבי הלמידה: הקניית הידע ועזרה בתהליך הרכישה, הבניית משמעות ויצירת הקישורים לידע הקיים, התרגול בהקשרים רלוונטיים שונים. את כל אלו ניתן לכלול תחת הכותרת 'הקניה'. בעקבותיה ירכשו הלומדות והלומדים גוף ידע שימושי.
מתי יכולות המורות לעבור לתפקיד של הנחיה? לאחר שהתלמידים רכשו, הבינו ותרגלו את הידע הבסיסי, יש להם ידע וכישורים בסיסיים לצורך תפקוד בתוך תחום תוכן אז ניתן להנחות אותם בתהליכים של שאילת שאלות מורכבות יותר, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, יצירתיות, וכישורים אחרים הרלוונטיים לתחום הלימוד.
אין ספק שלתפקיד ההנחיה יש מקום חשוב ושנדרש עדכון בהגדרות התפקיד, אך באותה עת חשוב לשים לב שתפקיד זה לא יבוא על חשבון השלבים הקודמים לו.
אם נחזור לאנלוגיית המדבר: בהחלט נרצה לאפשר לקבוצות תלמידות לצאת לניווט עצמאי מפוקח, אך נעשה זאת רק לאחר שנהיה בטוחים שיש להם מספיק הכרות עם השטח, ידע וכישורים בתחום הניווט באזור המדובר.
האם לא כדאי ללמד תלמידים ותלמידות ללמוד לבד?
חד משמעית, כן: מטרה של כל תהליך למידה היא לאפשר ללומדים להגיע למצב שבו הם מסוגלים ללמוד לבד, לחשוב בצורה גמישה וליישם בעצמם עקרונות שלמדו במגוון מצבים חדשים. קשה לי להאמין שיש על כך ויכוח. בה בעת, יש חשיבות עליונה להתייחס לכל אחד משלבי תהליך הלמידה ברצינות ולא לקחת אף אחד מהם כמובן מאליו. ה"התעלמות" הזאת היא תופעה מוכרת של מי שכבר עברו את התהליך בעצמם ונקראת 'הטיית המומחה' או Expert's blind-spot. מי שכבר רכשו את הידע והכישורים, אינם זוכרים או אינם מודעים לשלבים הקטנים שמרכיבים אותה. במקצוע ההוראה אנו מנסים להתגבר על ההטיה הזאת ולבנות את תהליך הלמידה עבור לומדות בתחילת הדרך.
המסקנה היא שתפקיד המורה בנוי מכמה שלבים שונים והסדר שלהם חשוב: קודם שלבי ההקניה ואחר כך מעבר לשלב ההנחיה. ובשורה התחתונה: הקנייה קודמת להנחיה.
הקניה קודמת להנחיה - כדי לתת לכולם הזדמנות
האם אין תלמידים שיכולים ללמוד לבד משלב מוקדם? בוודאי שיש: הם סקרנים, הם שואלים שאלות, הם מוצאים תשובות ומתקדמים. האם המודל הזה לא אמור לשמש לנו מצפן בהוראה של כלל התלמידים? המודל הזה אמור לשמש לנו מצפן ליעד אליו אנחנו שואפים להגיע אבל לא צריך להכתיב את הדרך. אלו שמצליחות ללמוד לבד כבר בשלבים מוקדמים מצוידות במשהו שלאחרים אין: ידע או ניסיון קודם (מהבית, מחוגים, מלימודים קודמים), סקרנות שהתפתחה בתחום הזה או כשרון בתחום.
באחריותנו לספק לכל הלומדים והלומדות ידע וכלים אשר יאפשרו להם בהמשך הדרך להפוך ללומדים עצמאיים. אם נחזור לאנלוגית ההליכה במדבר: העובדה שיש מספר קטן של מטיילים אשר יצליחו למצוא את הדרך אל היעד בכוחות עצמם, לא תגרום לנו לשלוח את כולם לנווט לבד לפני שאנו בטוחים שהם יודעים כיצד לעשות זאת. כך גם בחיים: הניווט העצמאי הוא היעד, והוא רק חלק מהדרך, החלק שמגיע אחרי הקניית החלקים החשובים האחרים. אנחנו לא רוצים תלמידים עייפים ומתוסכלים מדרך מייגעת וסיזיפית ואנחנו לא רוצים לאבד את הלומדים בדרך. אם ניתן לכולם את הכלים הדרושים בשלב ראשון, נוכל צפות שרבים יותר מהם יצליחו להשיג את המטרה בסופו של תהליך ולהפוך ללומדות וללומדים עצמאיים.
השאיפה למתן הזדמנות שווה לכולם ולכולן היא הסיבה העיקרית לכתיבת שורות אלו: כשאנחנו אומרים שהנחיה חשובה מהקניה אנחנו מעדיפים את הטובים והחזקים, כשאנחנו אומרים הקניה קודמת להנחיה אנחנו מעדיפים להביא כמה שיותר לומדות ולומדים אל היעד.
לסיכום
העולם שלנו משתנה, הטכנולוגיה הופכת את המידע לזמין ונגיש, והחיים בעולמנו דורשים מאתנו פיתוח כישורים ולמידה מתמדת. אין ספק שיש לעדכן ולדייק את המטרות שאותן אנו שואפים להשיג בתחום החינוך. יחד עם זאת חשוב לזכור שהקדמה הטכנולוגית אומנם הפכה את המידע לזמין אך לא שינתה את האופן שבו כל אחד מאתנו הופך מידע לידע זמין ושימושי, או את התהליך שבו לומדים מתחילים מתפתחים ללומדים מתקדמים ולמומחים. בהחלט חשוב להדגיש את תפקידם של המורות כמנחות, אך חשוב לא לעשות זאת על חשבון תפקידן בהקניית ידע. וכאמור, הקניה קודמת להנחיה. הסיבה העיקרית להתעקשות על הנקודה הזאת היא הרצון להעניק את החינוך הטוב ביותר האפשרי לכמה שיותר תלמידות, כדי שלכולם תהיה הזדמנות לצמוח ולפתח כישורים שמתאימים לעולם המשתנה.
