ללמוד איך ללמוד

קראתי פרסום של חברה מסחרית שרוצה ללמד את הילדים שלכם איך ללמוד. טיעון המחץ: בבית הספר מלמדים רק בשביל המבחנים, ולא מלמדים איך ללמוד. וכך הילדים לעולם לא יהיו עצמאיים, ולעולם לא ידעו איך ללמוד לבד. והרי בסופו של דבר זאת המיומנות החשובה ביותר שאפשר ללמד אותם.

המסקנה המתבקשת (שלהם) היא שאתם פשוט חייבים לשלוח אותם לקורס שילמד אותם איך ללמוד יעיל.

אני האחרונה שאמעיט בחשיבותם של אסטרטגיות ללמידה אפקטיביות, והרבה ממה שאני עושה בחיי המקצועיים מתמקד בהקניית אסטרטגיות ללמידה יעילה על בסיס עקרונות ממדעי הלמידה. אז איפה הבעיה בפרסום הנ"ל? ומה בעצם אני רוצה להגיד?

אין ויכוח שחיוני ללמד תלמידים איך ללמוד, השאלה היא, כמו תמיד, איך הכי נכון לעשות זאת? 

קל לסמן את המטרה, קשה הרבה יותר לסלול את הדרך אליה, ועל זה בדיוק רציתי לכתוב כמה מילים:

ללמוד שחייה בהתכתבות

הטענה שניתן ללמד איך ללמוד במנותק מחומר לימוד ספציפי, היא בעייתית. אסטרטגיות למידה יעילות לומדים תוך כדי למידה של ידע משמעותי בתחום מסויים. לא מדובר באסטרטגיות שלומדים בצורה מנותקת ואז אפשר להכיל אותן על כל סוג של למידה (למרות שאולי היינו רוצים שזה יהיה המצב). לכולם ברור מה מצחיק במשפט האלמותי מהשיר יו-יה של כוורת: אי אפשר ללמוד שחייה בלי להכנס למים ולנסות לשחות. ובאותו האופן אי אפשר ללמוד איך ללמוד במנותק מהתנסות בחומר לימוד מסויים, גוף ידע ומיומנויות רלוונטיות.

זה לא שאין עקרונות אוניברסליים ללמידה יעילה, בהחלט יש - אני גם כותבת עליהם לא מעט ותוכלו למצוא כמה מהם בבלוג הזה (למשל כאן וכאן). אבל דווקא משום כך, חשוב לי לדייק את המסר: אסטרטגיות למידה יעילות לומדים תוך כדי למידה ולא במנותק ממנה. למשל, כאשר את חומר הלימוד בהיסטוריה לומדים בצורה סיפורית שמתעכבת על הקשר בין האירועים, האנשים, והרקע התקופתי, שמחברת בין הידע החדש לבין הידע הקודם של הלומדים, כאשר מתרגלים את היכולת לזכור את הפרטים הנכונים בהקשר הנכון, לספר את הסיפורים, לערוך את ההשוואות באופן עצמאי בע"פ ובכתב, לא רק לקראת המבחן, אלא גם לפניו ואחריו. 

על בסיס התנסויות חוזרות ומגוונות מהסוג הזה, שמאפשרות ללומדים ללמוד, לתרגל, לבחון את עצמם בנקודות זמן שונות - הם ירכשו בהדרגה יכולות למידה עצמאית שישמשו אותם בעתיד. כמו כל נושא אחר, למידה יעילה לומדים מתוך התנסות בלמידה יעילה, ורצוי שתהיה מדורגת ומודרכת. 

בשביל לפתח הרגלי למידה טובים צריך לחזור עליהם בהקשר נכון פעמים רבות לפני שהם מתקבעים. לדעת מהי אסטרטגיה נכונה זה חשוב אבל רחוק מלהיות מספיק. בדיוק כמו שלדעת שלעשות פעילות גופנית שלוש פעמים בשבוע זה חשוב, אבל ממש לא מספיק בשביל לשנות הרגלים. 

תנו להם חכות, וגם...

הטענה שבכותרת ודאי מוכרת לכם: "תנו להם חכות במקום דגים" - במקום ללמד ילדים חומר מסויים כזה או אחר, למדו אותם איך ללמוד, וזאת כדי שיוכלו ללמוד כל מה שירצו בעצמם. על פניו, משכנע. בפועל - זה לא פשוט כמו שזה נשמע. 

ראשית, כפי שנאמר בחלק הקודם בשביל להשיג דגים חכה לא מספיקה, צריך להתאמן בדייג. שנית, חכות ודגים הם לא כל מה שתלמידים צריכים. צריך חכות בשביל לדוג דגים, אתים כדי לנטוע עצי פרי, מקצרות  לקצור חיטה, תנורי אפייה בשביל לאפות לחם, וכך הלאה - כל תחום דורש ידע, דורש מיומנויות ודורש כלים. 

תחומים שונים דורשים מיומנויות שונות שצריך ללמוד אותן ולהתנסות בהן. גם אם יש עקרונות שנכונים תמיד, הם באים לידי ביטוי בצורות שונות בתחומים שונים. חשיבה ביקורתית, למשל, היא לא יכולת שעומדת בפני עצמה, היא תלויה בגוף הידע עצמו, בפרטים, באופן שבו הם מתחברים זה לזה, בניסוי וטעיה. למשל, היכולת לזהות אתרי אינטרנט מזויפים דורשת היכרות עם המאפיינים שלהם, ועם הדרכים הכי טובות לזהות זיופים. היכולת לזהות מחקרים לא אמינים דורשת היכרות עמוקה עם המאפיינים של מחקר טוב בתחום הנתון, ועם הדרכים הספציפיות שבהם ניתן לעוות נתונים. חשיבה ביקורתית וחשיבה יצירתית הן לא מוצרי מדף שאפשר ללמוד פעם אחת ולהשתמש בהן על פי דרישה. למומחיות יש ערך, והערך הוא בתחום מסוים. לא תבקשו מרופא עצה לגבי זיהוי אתרים לא אמינים, ולא תבקשו ממנהל חברת הייטק עצות על כתיבת תוכניות לימודים. 

המסקנה היא שהדרך הטובה ביותר להקנות ללומדים את היכולות המתקדמות יותר היא לשלב אותם ולהפוך אותם לחלק אינטגרלי בתהליך הלמידה: להתחיל בידע הבסיסי, להסביר את הקשרים את מבני הידע הפנימיים, ללוות תלמידים בתהליך התרגול ורכישת השליטה במיומנויות ולבסוף להקנות כישורים גבוהים של מניפולציה על הידע. אין קיצורי דרך, ולמורים יש תפקיד חשוב בהבניית התהליך הזה.

שחייה בהתכתבות לשחיינים, חכות לדייגים

האם באמת אי אפשר ללמוד אסטרטגיות למידה בנפרד מחומר? התשובה היא שזה אפשרי, אבל לא לכולם באותה מידה. לאלו מאתנו המנוסים בלמידה, מספיק להסביר מהי אסטרטגיה יעילה ואיך להשתמש בה. למשל "למידה באמצעות מענה על שאלות יעילה יותר לטווח הארוך מקריאה חוזרת של החומר" מדובר באסטרטגיה מאוד יעילה, מבוססת היטב על מחקר, שניתן ליישם בכל תחום.

ויחד עם זאת, עצה כזאת כנראה לא תעזור למרבית הלומדים בבית הספר היסודי, ואפילו לאלו הלומדים בתיכון או בשנים הראשונות באוניברסיטה. רק מעטים מהתלמידים, ויהיו אלה בעיקר הטובים והחזקים (שכנראה שכבר יש להם ניסיון בכך) יצליחו ליישם אותם בלימודיהם. והרי הכוונה שלנו היא לא לחזק את החזקים אלא לחזק את כולם.

אם נחזור לאנלוגיה שהתחלנו בה - אם תקחו שחיינית מעולה עם הרבה ניסיון בשחייה ותלמדו אותה עצות לשיפור סגנון "בהתכתבות", יתכן ויהיו לה כלים ליישם אותן בפועל. אם תתנו את אותן עצות ובאותה דרך לשחיין מתחיל הן לא יועילו לו, אין לו את הבסיס החוויתי שאליו הוא יוכל לקשר את העצות ולהפיק מהן משמעות ותועלת. 

ולכן עצות איך ללמוד כנראה לא יועילו ללומדים מתחילים, והדרך הטובה ביותר להטמיע למידה ולעזור ללומדים לרכוש כלים ללמידה עצמאית בעתיד הוא ללמד אותם מגוון רחב של ידע בסיסי, בצורה טובה ויעילה, כזאת שתיצור אצלם חוויה של הישג. הידע שיצברו, יחד עם המיומנויות שירכשו, הם אלו אשר יאפשרו להם להפוך ללומדים עצמאיים.

למה מדע הלמידה?

הקשר בין מדע ולמידה

בשנים האחרונות מתחזק הקשר שבין מדענים העוסקים בתחומי הלמידה ובין מורים. מורים מגלים את התובנות שהתגלו במחקר המדעי בתחומי הפסיכולוגיה ומדעי המוח ומנסים לתרגם אותם לפרקטיקות שרלוונטיות לכיתות הלימוד. באותו הזמן, מדענים מבינים את החשיבות של עריכת מחקרים בתוך כיתות לימוד על מנת לבדוק האם הממצאים שלהם רלוונטיים גם עבור תלמידים ומורים. למה אלו חדשות טובות? אנסה להסביר כאן בקצרה איפה הקשר הזה יכול לתרום לעשיה החינוכית.

למה מדע הלמידה?
השיח בתחום החינוך מערב מושגים שונים, שלעיתים פרשנויות שונות מאחוריהן. אתייחס כאן שתי קטגוריות חשובות: מטרות החינוך וגישות ללמידה והוראה:

רבות מדובר במטרות של החינוך במאה ה-21, למשל פיתוח של חשיבה יצירתית, גמישות מחשבה, פתרון בעיות, יכולת לעבוד בצוות כמו גם יכולת ללמידה עצמאית. אלו הן מטרות שמתגלמות באופן שונה בכל תחום, אך לרוב מוסכם על רובנו שאלו הן מטרות ראויות אשר השגתן תאפשר ללומד להשתמש בידע שרכש בדרכים שיביאו לחידוש, תרומה ויצירה. 

באותו הזמן אנחנו מדברים על גישות "חדשניות" להוראה ולמידה אשר מבטיחות לנו, לפחות על פניו, משהו שההוראה המסורתית כבר לא מצליחה לספק.  רשימה חלקית של המושגים הרווחים היא למידה מבוססת פרוייקטים, למידה היברידית (מרחוק + בכיתה), למידת עמיתים, למידה חוויתית, למידת חקר. המושגים האלו מסתובבים כאן מספיק זמן בשביל שנבין מה שכל מורה מנוסה כבר יודע: אין פתרונות קסם. למידה היא נושא מורכב ואין שיטה אחת שתעבוד תמיד: "כל דבר עובד באיזשהו מקום ושום דבר לא עובד בכל מקום"(1).

ברור שלכל אחת מהשיטות האלו יש קסם משלה ומאפיינים שיכולים להפוך אותה ליעילה, אבל בדרך לשם אנחנו למעשה מניחים הרבה מאוד הנחות לגבי התהליך שיעבור הלומד תוך כדי הלמידה. ההנחות האלו סובבות סביב תהליך הלמידה עצמו והמשתנים שמרכיבים אותו. לכן כל אחת מהגישות הנ"ל תצליח רק במידה ותתן מענה מותאם ויעיל לצרכי הלמידה של הלומדים.  

וכאן נכנסים לתמונה מדעי הלמידה ומביאים איתם ממצאים לגבי הדרכים שבהן פועלות המערכות הקוגניטיביות, האחראיות לקשב, תפיסה, למידה וזיכרון, והמערכות הנוספות שקשורות אליהן בקשר הדוק ומשפיעות על רגש ומוטיבציה. הממצאים בתחומים הללו רלוונטים מאוד לצורך קבלת החלטות פדגוגיות מושכלות לגבי כל שיטה, חדשנית או מסורתית. ואף על פי כן לאורך השנים התקיימה הפרדה בין תחומי המחקר והפרקטיקה הללו ומורים לא נחשפו לידע מפסיכולוגיה וממדעי המוח במהלך תהליך ההכשרה שלהם. 

ניקח לשם דוגמה למידה מבוססת פרוייקטים (Project Based Learning, PBL). על מנת שלמידה כזאת תהיה אפקטיבית צריך לעזור לתלמידים לבנות בסיס ידע מסויים, לוודא שהפרוייקטים הם מאתגרים מספיק מחד, אך ברי השגה מאידך, שכמות המשימות תואמת את רמת התלמידים, שהשלבים ברורים ומדורגים נכון, שהתלמידים מקבלים מספיק תמיכה ושהם באמת לומדים לעומק ולא עוסקים רק בפרטים השטחיים או התפלים. כל ליקוי בתכנון יביא לכך שהתלמידים אולי יחוו חוויה, אך לא בטוח שהם ילמדו ממנה הרבה או יתקדמו לעבר המטרות החינוכיות שהלמידה נועדה להשיג. אלו גם הסיבות שפרוייקט מסויים יכול להצליח מאוד במקום אחד ולהכשל לגמרי במקום אחר. 

הפרוייקט עצמו אינו המפתח להצלחה אלא תהליך הלמידה שמוביל אליו. כך שבכדי להפוך אסטרטגיה למוצלחת עלינו להכיר את התליך הלמידה, את היכולות הקוגניטיביות של הלומדים שלנו, כמו גם את המגבלות של המערכות הקוגניטיביות והרגשיות שבסיס היכולת ללמוד. תובנות מדעי הלמידה מאפשרות למורים לענות על שאלות פדגוגיות בצורה מושכלת שיש לה בסיס מחקרי.

כמו למשל: מה תפקידו של הידע הקודם בלמידה? איך מתמודדים עם תפיסות שגויות? איך נמנעים מעומס גדול שימנע עיבוד מיטבי של הידע החדש? איך מתרגלים ידע שנלמד על מנת שיהפוך לשימושי? לא מדובר ב"מתכונים", אלא בעקרונות שמאפשרים למורים, לבחון האם  אסטרטגית הוראה מסויימת מתאימה לתלמידים שלהם, וכיצד להתאימה בצורה מיטבית. לעיתים נגלה שאין הצדקה לבחור באסטרטגיה שנראית חדשנית "על הנייר" אבל לא מתאימה ללומדים, לא יעילה יותר מדרכים אחרות, או דורשת השקעה בלתי פרופורציונלית מצד המורים. חדש הוא לא בהכרח יותר טוב, ועלינו להתמקד קודם כל בעיקר.

מה הופך מסעדה למסעדה טובה?

עיקרון חשוב בהוראה שיש לו גם ביסוס מחקרי, הוא חשיבות השימוש בדוגמאות מוחשיות כדי להדגים ולבסס רעיונות מופשטים. ולכן אסיים בדוגמה מוחשית לאופן שבו מדע הלמידה יכול לעזור להוראה אפקטיבית.

אם עליכם לשפוט איכות של מסעדה- האם מסעדה שבה העיצוב מוקפד, השירות נעים, וכלי האוכל אלגנטיים יכולה להבטיח חווית סעודה טובה אם האוכל אינו טעים? כל האלמנטים שמסביב עשויים לתרום כמובן, אך בשום אופן אינם תחליף לאוכל טעים ואיכותי שהוא לב העניין.

ואם נחזור ללמידה, הרי שבישול אוכל טעים עבור הסועדים, כמוהו כתכנון חוויית למידה יעילה עבור הלומדים. שיטות הוראה, חדשה או מסורתית, תהיה יעילה אך ורק אם אם נתייחס בראש ובראשונה לתהליך הלמידה, ונוודא שהאלמנטים המרכיבים אותו הם לא רק תפאורה, אלא מתוכננים כך שתהיה להם תרומה משמעותית לתהליך הלמידה של הלומדים שלנו. 

לסיכום

מומחים בתחומם אינם בהכרח מורים טובים, וזאת משום שהם כבר אינם זוכרים את תהליך הלמידה (Experts' blind-spot), מורים אינם יכולים להיות עיוורים לתהליך הלמידה, ובכך התמחותם. לא מספיק לקבוע מטרות ולבחור את האסטרטגיות, יש הרבה חשיבות לדרך, והדרך הזאת מורכבת מהרבה מאוד אלמנטים. הכרות טובה עם ה"פיצ'רים" וה"באגים" של המערכת הקוגניטיבית מאפשרת למורים להכיר את התהליכים יותר לעומק, להתאים את ההוראה שלהם ולאפשר ליותר תלמידים ללמוד יותר ויותר טוב.

(1) Wiliam, D. (2018). Creating the Schools Our Children Need: Why what We're Doing Now Won't Help Much (and what We Can Do Instead). Learning Sciences International.

להרחבה וקריאה נוספת:

מעוניינים לחקור את הנושא יותר לעומק ולהבין מהן השאלות שמדעי הלמידה עוסקים בהם, ממליצה על שני המקורות הבאים בתור התחלה:

Deans of imapct - ארגון אמריקאי ששם לו למטרה לקדם את החינול באצעות שיפור תהליכי הכשרת המורים ברחבי ארצות הברית, תוך הסתמכות על ידע מבוסס. פרסמו חוברת שמאגדת את העקרונות ממדעי הלמידה בצורה קריאה ופשוטה:

https://deansforimpact.org/resources/the-science-of-learning/

20 עקרונות מפסיכולוגיה ליישום בכיתות הלימוד  -חוברת בהוצאת האיגוד הפסיכולוגיה האמריקאי (APA) שמתאר בצקרה 20 עקרונות ואת הדרכים ליישמם (קיים להורדה באנגלית, בערבית, ובשפות נוספות): 

https://www.apa.org/ed/schools/teaching-learning/top-twenty/principles/

חשיבה ביקורתית על עתיד החינוך במאה ה- 21

source:pixabay

יובל נח הררי, הוא היסטוריון ישראלי ופרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, שמו מוכר לכם ודאי, שכן הוא פרסם בשנים האחרונות שני רבי מכר: "קיצור תולדות האנושות" (2011)  ו"ההסטוריה של המחר" (2015) שתורגמו לשפות רבות ונמכרו במיליוני עותקים. בימים אלו (אוגוסט 2018) יוצא לאור ספרו השלישי "21 מחשבות על המאה ה-21".  לאחרונה פרסם נח הררי ברשתות החברתית (טוויטר, פייסבוק) קישור לפרק מלא מתוך ספרו החדש העוסק בנושא חינוך כפי שפורסם במגזין "WIRED" הבריטי. אני לא מסכימה עם המסקנות שלו, וברצוני להסביר מדוע. אתייחס כאן למספר נקודות מרכזיות מתוך הפרק המלא (שניתן לקרוא באנגלית כאן), הן מובאות כאן בקיצור ובתרגום חופשי שלי לעברית, יחד עם ההתייחסות שלי אליהן:

בפתיחת הפרק הררי מתאר את התהפוכות שצפוי העולם לעבור עד שנת 2050 ושואל "כיצד אנחנו יכולים להתכונן ולהכין את ילדינו לעולם של תהפוכות שכמותן לא ראינו ושל אי ודאות קיצונית"... "למרבה הצער, איש אינו יודע כיצד יראה העולם בשנת 2050 או בשנת 2100. בני האדם מעולם לא היו טובים בחיזוי העתיד באופן מדוייק, והיום זה קשה יותר מאי פעם בעבר, משום שמרגע והטכנולוגיה תאפשר לנו להנדס גוף, מוח ונפש, לא נוכל להיות בטוחים יותר בדבר".

"... אנחנו לא יודעים כיצד יראה העולם ב-2050: מה אנשים יעשו למחייתם, איך יתפקדו צבאות ובירוקרטיות, מה יהיו היחסים בין המינים....אנשים ודאי יחיו הרבה יותר שנים וגוף האדם יעבור מהפכה שכמוה לא נראתה עדיין בזכות הנדסה ביו רפואית וממשק ישיר בין מוח ומחשב. הרבה ממה שהתלמידים לומדים היום לא יהיה רלוונטי בשנת 2050".

"כיום, בתי ספר רבים מתמקדים בשינון מידע. בעבר היה בכך הגיון....לעומת זאת במאה ה-21 אנו מוצפים בכמויות עצומות של מידע..." "בעולם כזה הדבר האחרון שמורה צריכה להעניק לתלמידיה זה מידע נוסף, כבר כעת יש להם יותר מידי מידע. במקום זאת, אנשים צריכים להבין את המשמעות של המידע, לדעת להבדיל בין עיקר לטפל, ומעל הכל לחבר פיסות ידע לתמונה רחבה של העולם".

אין ספק כי העתיד צופן לנו שינויים שאין ביכולתנו לנבא, ושראוי לחשוב כיצד להכין את הדור הבא. יחד עם זאת, הטענה שאין עוד צורך להקנות לתלמידים ידע משום שהמידע זמין היום יותר מתמיד, היא משוללת כל בסיס. חבל שנח הררי לא עושה את ההבחנה הפשוטה בין ידע למידע. נכון, העולם מוצף במידע, אבל בשום אופן לא משתמע מכך שלתלמידים יש הרבה ידע.

 ידע נרכש בתהליך למידה המתרחש בנפרד במוחו של כל אחד מאיתנו, אשר בו אנחנו קולטים מידע חדש מהסביבה, ומחברים אותו לידע קודם שכבר קיים בדרך שיוכל לשמש אותנו בעתיד. העולם השתנה, אבל המוח שלנו עדיין לומד באותו האופן.  ידע הוא בסיס הכרחי להבנה, לחשיבה גבוהה ולרכישת מיומנויות. מחקרים רבים מוכיחים זאת ומעבר לכך, יש פה גם עניין של הגיון בריא: אי אפשר לחשוב בצורה ביקורתית או להבחין בין עיקר וטפל אם אין על מה לחשוב ואם אין הכרות עם פרטי מידע רבים בנושא המדובר ועם הקשרים המשמעותיים ביניהם (ניתן לקרוא עוד על כך כאן). לכן אי אפשר לטעון שתלמידים כבר לא צריכים לרכוש ידע אבל כן צריכים להבין את משמעותו ולדעת להשתמש בו בצורה אינטליגנטית. אין ספק שיש לשפר מערכות חינוך אשר אין בהן דגש מספיק על למידה איכותית ומשמעותית, אבל הקריאה להפסיק ללמד ידע היא פופוליסטית, לא מקצועית ואף מסוכנת.  ידע הוא תנאי הכרחי, הוא הבסיס הבונה את סט הכלים שכל אדם בחברה המודרנית ידרש לו. אם אנחנו מתעלמים מחשיבות הידע אנחנו שומטים את הבסיס של כל היכולות האנושיות שהביאו אותנו עד הלום, ויקחו אותנו מכאן אל העתיד הבלתי צפוי.

נח הררי ממשיך ומתאר: "מלבד מידע, מרבית בתי הספר מתמקדים יתר על המידה בהקניית סט של מיומנויות שנקבעו מראש כגון פתרון משוואות דיפרנציאליות, תכנות בשפת ++C, זיהוי כימיקלים במבחנה, או לשוחח בסינית. אך מאחר שאין לנו מושג כיצד יראה העולם בשנת 2050, אנחנו לא יודעים לאילו כישורים בדיוק יזדקקו בני האדם...
אם כך, מה עלינו ללמד?  הרבה מומחים פדגוגיים טענים שבתי הספר צריכים לעבור ללמד חשיבה ביקורתית, תקשורת, שיתוף פעולה ויצירתיות. ככלל, בתי הספר צריכים לשים פחות דגש על כישורים טכניים ולהדגיש כישורי חיים כלליים. חשובה מהכל תהיה היכולת להתמודד עם שינוי, ללמוד כישורים חדשים ולשמר את האיזון המנטלי במצבים לא מוכרים. על מנת להשתלב בחיים בשנת 2050, תצטרכו לא רק להמציא רעיונות ומוצרים חדשים, יותר מאלה יהיה עליכם להמציא את עצמכם כל פעם מחדש".

בהמשך לאותו הכיוון שתארתי לעיל, גם כישורי חיים כלליים לא ניתן לרכוש מבלי לרכוש תחומי תוכן ספציפיים. הכישורים הללו נרכשים תוך כדי למידה של תחומי תוכן מסויימים ולא באף דרך אחרת. אחרי שלומדים שפת תכנות על בוריה, ניתן להתחיל לתכנת בצורה יצירתית, ואחרי שכל חברי הקבוצה רכשו ידע מספק, כל אחד בתחום אחריותו, ניתן להתחיל לשתף פעולה. אותו הדבר נכון לגבי אומנות, ספרות, שפות וכו'... יותר מכך, מרבית הממצאים המדעיים הקיימים מעידים על כך שכישורים כמו יצירתיות או חשיבה ביקורתית אינם מועברים מתחום לתחום(1), הם ניתנים לפיתוח בכל תחום בנפרד, אך חשיבה יצירתית בתחום התכנות אינה מעידה על יכולת יצירתית בהיסטוריה וכדומה. לכן, אי אפשר לדבר על בחירה בין מיומנויות כלליות לבין ידע ומיומנויות בתחומים התמחות מסויימים – הדברים שזורים זה בזה. תלמידים לא יפתחו כישורים גבוהים מבלי שיתנסו בהם בהקשרים מסויימים.

גם היכולת "להמציא את עצמנו מחדש" אינה מתרחשת יש מאין. אני מסכימה מאוד שכבר היום אנו רואים דינאמיות רבה בתחום העבודה, ואנשים אכן נדרשים לשינויים יותר מבעבר. אך לרוב אנשים אינם ממציאים את עצמם לחלוטין מחדש בכל עשור, מרבית השינויים הם שינויים שנשענים על הניסיון הקודם של האדם. כמו כן, היכולת של אדם להמציא את עצמו מחדש משתפרת ככל שיש לו יותר ידע קודם, מומחיות וניסיון. לידע ניסיון ומומחיות עדיין יש ערך רב, ואני מוכנה לנבא שזה ימשיך להיות כך גם בעתיד.

נח הררי ממשיך לתאר אילו שינויים יתכנו ועד כמה אין ביכולתנו לצפות אותם, ומוסיף: "שינוי כה עמוק יכול להגדיר מחדש את המבנה היסודי של החיים, ולהפוך את חוסר ההמשכיות למרכיב המרכזי שלהם" הוא ממשיך בתיאורים דרמטיים של עוצמת השינוי שיתרגש עלינו ועל השינויים שבני האדם יצטרכו לעבור "בני אדם כפרטים והאנושות כולה יצטרכו להתמודד עם דברים שלא התמודדו עמם מעולם בעבר, מכונות סופר-אינטליגנטיות, גופים מהונדסים, ואלגוריתמים שיוכלו לשלוט ברגשות שלכם בדיוק מעורר השתאות..."

כולנו נוהגים להרהר בחשיבה על העתיד ועל המהפכות הגדולות שעוד נכונו לנו. כשאנחנו מסתכלים אחורה נראה שעשינו קפיצה גדולה, ושאם יגיע לכאן אדם שחי לפני 200 שנה, הוא לא ידע כיצד להסתדר בעולמנו. מה יקרה בעוד 200 שנה? אין ספק שנכונים לנו שינויים גדולים. אבל גם מהפכות מתרחשות בשלבים, גם אם מהירים יותר מבעבר. כל שינוי מתרחש בהכרח על בסיס התנאים הקיימים בהווה. כל התקדמות מתרחשת רק כאשר החברה מוכנה להכיל ולקבל אותה. אם הייתם מציגים טלפונים חכמים ורשת אינטרנט לחברה של לפני 200 שנה, כנראה שזה לא היה תופס, הם לא היו יודעים מה לעשות עם זה. גם הפיתוח של המוצרים החדשניים ביותר כיום אינו מתרחש מתוך החלל הריק, אלא מתקדם בשלבים ובהתאם למוכנות של הקהל לאמץ מוצר חדש. לכן, אני חושבת שהטענה של הררי מוגזמת ופשטנית. כן, אנחנו צריכים להתרגל לשינויים, אבל לא יקרו שינויים אשר החברה האנושית לא תהיה מסוגלת להסתגל אליהם. החברה היא חלק אינטגרלי מתהליך השינוי ולא רק המדיום שעליו הוא מתרחש.

בהמשך מתואר מודל החינוך שנוצר בעקבות המהפכה התעשייתית: שלושים תלמידים בני אותו גיל באותה כיתה ומורים שמלמדים את כולם את אותו הנושא באותו הקצב. נח הררי טוען שעל אף הישגי העבר של המודל הזה, כולם מסכמים שהוא כבר לא רלוונטי ויחד עם זאת לא נברא עדיין מודל חלופי. לסיום הוא שואל: "אז מהי העצה הטובה ביותר שאוכל לתת לתלמיד בבית ספר מהסוג הישן במקסיקו, הודו או אלבאמה?" והתשובה: "אל תסמוך על המבוגרים יותר מידי, רובם מתכוונים לטוב, אבל אינם מבינים את העולם... זה אולי היה נכון בעבר, אבל במאה ה-21 אינך יכול להיות בטוח אם המבוגרים מלמדים אותך חכמה על-זמנית או הטייה שעבר זמנה"... כדי לעמוד באתגרים שמציב העולם המודרני "יהיה עלייך לעבוד מאוד קשה על מנת להכיר את מערכת ההפעלה של עצמך. לדעת מה אתה ומה אתה רוצה מחייך" "המאה ה-21 היא מאה אשר בה לא מפצחים (מלשון Hacking) רק  מחשבים, אלא מפצחים גם בני אדם.  תאגידים מפעילים אלגוריתמים שעוקבים אחרינו ולומדים אותנו. בסופו של יום אם האלגוריתמים יבינו מה קורה בתוכך טוב יותר ממה שאתה תבין, השליטה תעבור אליהם...".

האם זאת באמת העצה הטובה ביותר שנוכל לתת לדור ההמשך? נח הררי טוען שלא ניתן לנבא את העתיד ובאותו הזמן מנבא עתיד שחור למדי, אשר בו עיקר הקושי יהיה בהתמודדות עם השינויים הבלתי נתפסים. אני חושבת שההצעה שלו לזנוח את המודל של הקנייה מסודרת של תחומי ידע, אינה רק שגויה אלא כזאת שעלולה להוביל בדיוק לעתיד השחור שהוא מדמיין עבורנו. אם מרבית התלמידים יפסיקו לרכוש ידע, יהיו אלה רק המעטים ובעלי הפריבילגיה שירכשו אותו, יתמקצעו וישפיעו על המהפכות של העתיד. אז הם יוכלו לפצח את דרך החשיבה של ההמונים הבורים ולהשפיע עליהם כרצונם. נח הררי לא מנבא את העתיד, אלא שומט את הקרקע מתחת לרגלי דור העתיד.

אני רוצה לטעון שבכדי להתמודד עם שינויים עלינו להכיר באופן הטוב ביותר את העולם שלנו כפי שהוא פועל היום. אם שינויים קורים על בסיס ההווה, הרי שאין לנו דרך טובה יותר מזו. לכן עלינו לעסוק פחות בחיזוי (בלתי אפשרי) של העתיד ויותר בהוראה איכותית של הידע והחוכמה שצברה האנושות עד כה. המודל הישן של בית הספר הוא לא רע רק משום שהוא ישן. הוא השיג הישגים לא מבוטלים וטעות תהיה לבטל אותו בשלמותו במחי יד רק בשם הקדמה והחדשנות. הקדמה והחדשנות עצמן, אינן רעיונות חדשים כלל, ולדור הנוכחי אין בלעדיות עליהם.

עלינו לבחון את המודל הישן בצורה ביקורתית (בדיוק כמו זו שאנו מבקשים לפתח בקרב התלמידים) ולבדוק מה אנחנו רוצים להשאיר, ומה אנחנו רוצים לשנות. דעתי היא שעלינו להמשיך ולשאוף להוראה יסודית, רחבה ועמוקה של כל התחומים שבליבה של החברה האנושית. להבין שהעולם משתנה אך תהליך הלמידה הוא עדיין ארוך ומאומץ ושלמורים איכותיים ומקצועיים יש תפקיד חיוני וייחודי בהקניית הידע על כל רמות המורכבות שלו.

ברור שחלק מהתסכול מהמודל הישן נובע מכך שהדברים הללו לא קורים בפועל, ומסיבות שונות הלמידה הופכת לפעמים לשטחית, משעממת ולא רלוונטית. לכן אנחנו בהחלט צריכים לשאוף לשינוי, יש הרבה מאוד מה לשפר. אבל השינוי אינו כולל ביטול גורף של תהליכי למידה שבהם מורה מומחה מלמד תלמידים טירונים. כל הניסיונות לעשות מהפכות כאלה לא צלחו ולא נמצאה "שיטת הקסם".  זאת משום שאין שיטת קסם: למידה היא עדיין תהליך מורכב ורב שלבי, והוראה היא מקצוע חיוני שאינו בר-תחליף. עלינו להעדיף איכות על פני חדשנות, ולוודא שבלב מערכת החינוך שלנו מתקיימים תהליכי הוראה ולמידה ברמה הגבוהה ביותר, ושהם זמינים לכלל התלמידים. יש עוד הרבה דברים שצריך לעשות ולדאוג להם (רווחה נפשית, אוריינות טכנולוגית, כישורי חיים ועוד), אך כל אלה באים בנוסף ולא במקום מערכת חינוך שדואגת לחינוך.

אם נעמיד דור של אזרחים אשר יש להם ידע רחב ועמוק במגוון תחומים, שיש להם ניסיון בדרכי למידה יעילות ומגוונות אשר יוכלו להשתמש בהם גם אחרי סיום מסלול לימודיהם, בעלי הכרות ומודעות לערכים ולתהליכים חברתיים תרבותיים – הם יוכלו להיות חלק מחברה שתניע את השינויים ותצליח להסתגל אליהם, ולא חברה אשר השינויים קורים לה והפרטים בה נאלצים להתמודד עמם. אנחנו אמנם לא יכולים לחזות את העתיד אבל אנחנו יכולים לנסות להשפיע עליו, אין דרך טובה יותר לעשות זאת מלהעניק חינוך איכותי לכולם.

למאמרים נוספים מאת  אפרת פירסט בתחום מדע, למידה והוראה
 לעמוד הפייסבוק

(1) Sala, G., & Gobet, F. (2018). Cognitive Training Does Not Enhance General Cognition. Trends in cognitive sciences.‏